מדי יום אני זוכרת לברך על שזכיתי בבנזוג. הדרך לא הייתה סוגה בשושנים, אבל הבחור התברר כחבר תומך ומפרגן, חיובי, גברי אך רגיש וקשוב, ואדם שממנו אני יכולה ללמוד הרבה, גם על העולם וגם על עצמי. בכמעט שנה שאנחנו ביחד עברתי תהליך התבגרות מעצים ומשמעותי, ולמדתי הרבה מאוד על מנהגי המגונים ועל הקשיים שהייתי אני מערימה על מערכות היחסים שלי.
לפני כמה לילות שכבתי במיטה בחושך והירהרתי בעצב על הבחירה שלי. למה בעצב? כי חשבתי על כל אותם דברים שהבחירה שלי אומרת שלא אטעם יותר, ועל כל אותן סיטואציות שישתנו. המחשבה על זה בשעת בין ערביים, כששכבנו לנמנם בחושך לקראת מסיבת פורים לילית, הציפה אותי במלנכוליה. אחת הסיבות שטבעונות, או ההחלטה לעבור לטבעונות, היא קשה, היא מפני שטבעונות היא פרידה. זו פרידה ממזונות מוכרים וטעמים אהובים, מסיטואציות חברתיות ומשפחתיות מסוימות, ולמעשה מחלק גדול מאוד מהחיים. מה לעזאזל אני אעשה בליל הסדר? או, האם לא אוכל יותר את הפלפל הממולא של סבתא שלי, תבדל"ה? את העוף בתנור? את הגולש??
שכבתי שם עגמומית עד שצלצל השעון המעורר, והבנזוג התעורר לאיטו. מתוך ההתמתחות התחלנו להתקרב ולהתחבק, מה שהפך בסופו של דבר למעשה אהבה, שלדעתי הוא מבורך ביום שישי בערב, שעה שללא ספק מכילה אווירת קדושה כלשהי. שכבנו שם מחובקים לאחר מכן, וחשבתי לעצמי, שכל מה שאני מוותרת עליו בטבעונות הוא כאין וכאפס לעומת מה שיש לי, וזו אהבה. זו אהבה עצומה לבנזוג, זו אהבה לכל יצור חי חף מפשע, וזו אהבה לחיים ולכל מה שחיובי בהם. כל פעם שאני מרגישה איזשהו ריק קיומי משתלט עלי, אני רק צריכה את החיבוק האוהב שמזכיר לי שהמזון הוא רק הדלק, והנסיעה עצמה היא העיקר.
וכך, בכל פעם שלבי קצת כבד עלי, או בכל פעם שהבחירה שלי גורמת לי להרגיש "לפט אאוט" או מונעת ממני משהו שאני חושבת לרגע שהייתי רוצה, אני פונה אליו, לחיבוק ונשיקה, ומקבלת את החיזוק שאני צריכה. אהבה טעימה יותר מכל ממתק.
עלמה וילמה 